החלטה בתיק ס"ע 56004-05-11

ביום 6/6/2012 הגיש המבקש בקשה לתקון כתב תביעה ובה ביקש, כי מר שמואל אדרי (אדרי) ומר ניסים בן שלוש (בן שלוש), יוספו כנתבעים בהליך דנן.

ואלו נימוקי הבקשה: בהודעה שהוגשה על ידי המשיבה ביום 20/5/2012 צויין כי המשיבה מכרה פעילותה וחדלה מלפעול ולהתקיים; המשיבה הבריחה את והתרוקנה מנכסיה ומתקיים חשש ממשי לפיו אם תתקבל התביעה לא יהיה לתובע ממי להפרע; מהסכם המכר שצורף עולה כי חיובים עד ליום חתימתו, יוטלו על כתפי צד א' בלבד (ס' 6 להסכם) ואדרי ובן שלוש הם צד א' וקיבלו על עצמם התחייבות אישית לחובות החברה; הכלל הוא שביה"ד לעבודה נוטה לאשר תיקון כתב תביעה.

ביום 27/6/2012  הוגשה תגובת המשיבה.

המשיבה מתנגדת לתקון מן הטעם שהבקשה לא נתמכה בתצהיר; הבקשה אינה מעוגנת בעובדות (המשיבה נמכרה אך היא ממשיכה בפעילות עסקית וכי מטעם זה הוסף ס' 6 להסכם, שממילא אינו רלוונטי לתביעה); לא נטען וגם לא הוכח, כי המשיבה לא תוכל לפרוע חיוביה; אפילו מצבה הכלכלי של המשיבה אינו טוב, הרי שאין בכך עילה בדין ובהלכה הפסוקה, כדי להרים מסך; בעלי המניות אינם בע"ד דרושים ומטרת הבקשה היא רק לשם יצירת כיס עמוק וכרית ביטחון; אין יריבות בין בעלי המניות ובין המבקש; המבחן לצירוף בעלי מניות הוא שאילו היתה מוגשת תביעה נפרדת היה בה עילת תביעה, אלא שבנסיבות העניין, לא מתעוררת שאלה משותפת בין בעלי המניות לבין המבקש; הצירוף הינו פגיעה בזכות הטיעון.

ביום 2/7/2012 הגיש המבקש תשובה לתגובה.

המבקש חוזר על טענותיו וטוען כי יש להתעלם מטענות עובדתיות בתגובה שלא נתמכו בתצהיר; המשיבה טוענת בהודעה ובהסכם, טענות עובדתיות סותרות לגבי מצבה; הבקשה אינה עוסקת בדיני הרמת מסך, כיוון שבעלי המניות לקחו על עצמם באופן אישי את ההתחייבויות בנוגע לחובות המשיבה; לחלופין, מבוקש להרים מסך, כיוון שעסקינן במצב של הברחת נכסים המצדיק הליך כזה וכיוון שעולה חשש ממשי כי המשיבה מבצעת שימוש לא ראוי במסך ההתאגדות ע"מ לקפח את המבקש; הפסיקה אליה מפנה המבקש אינה רלוונטית, כיוון שהמבקש הוא העובד היחיד שהגיש תביעה; הוא אינו צריך להגיש תצהיר משום שהמשיבה היא אשר טוענת כי חדלה מלהתקיים ובמצב של חדלות פירעון; הוספת המשיבה לא תפגע בזכויות הצדדים, כיוון שככל שהמבקש יגיש כתב תביעה מתוקן קמה                  לנתבעים הזכות להגיש כתב הגנה מתוקן ומשכך, זכות הטיעון אינה נפגעת.

לאחר שעיינו בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, החלטנו לדחותה:

תקנה 41(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת: " בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".

נפסק, כי התקון יעשה ע"פ שק"ד ביה"ד ובעניין זה ניצבות שתי שאלות נפרדות: הראשונה - האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון, השניה - האם יהיה בתקון כדי לגרום לצד השני עוול כספי שלא ניתן לתקון. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה לגבי השאלה השניה היא מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל העיקר.

במקרה שלפנינו, בקשת התיקון עניינה צירוף נתבעים.

לפיכך, יש להדרש גם לתקנה 15(ב) ולפיה, יש לבחון האם מלכתחילה היתה עילה לצירוף אדרי ובן שלוש, וכך כלשון התקנה: " מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד לאותו תובע - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית; אין הכרח שכל נתבע יהא לו ענין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה".

כתב התביעה אינו מייחס עילת תביעה ישירה כלפי אדרי ובן שלוש,  לא נטען לקיומם של יחסי עבודה בין המבקש ובינם או מי מהם (ויוער, מעיון בהסכם ההעסקה הוצג אדרי כמעסיק) ולא נטען למחדלים/מעשים שבצעו אדרי ובן שלוש, המגבשים עילת תביעה ישירה.

בן שלוש, אף אינו מאוזכר - כלל-  בכתב התביעה. 

כל שנטען הוא, כי המשיבה (החברה), היא שהפרה את הסכם ההעסקה ואת התחייבותה כלפי המבקש ועל כן, מתבקש ביה"ד " להזמין את הנתבעת למשפט...".

גם אין בתקון המבוקש- הוספת עילות או טענות עובדתיות / משפטיות מהסוג לעיל.

משלא נטען ליריבות אישית, אף לא במרומז, ברי כי אין בכך (בלבד), כי אדרי ובן שלוש שימשו כבעלי מניות במשיבה, כדי להצדיק את צרופם להליך זה.

בנסיבות אלו, גם אם וככל שהיתה מוגשת התביעה מלכתחילה כלפי אדרי ובן שלוש- לא היתה מתעוררת שאלה משפטית או עובדתית משותפת בינם והמשיבה למבקש.

הנה כי כן, דין הבקשה להדחות.

ויובהר, אף לטענת המבקש, הצרוף המבוקש נובע מהודעה שהוגשה ע"י המשיבה ביום 20/5/2012 ובה צוין: "כי המשיבה מכרה את פעילותה בהפסד אדיר, ולמעשה חדלה להתקיים (רצ"ב עותק הסכם המכירה)" וכי "גם בשל מעשיו שגרמו לחדלות פעילותה של המשיבה. חדלות המונעת העסקתו...".